Бытие, глава 42
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַיַּ֣רְא יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ SPוירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב אל בניו למה תתיראו
2МТוַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י יֶשׁ שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם רְדוּ שָׁ֙מָּה֙ וְשִׁבְרוּ לָ֣נוּ מִשָּׁ֔ם וְנִחְיֶ֖ה וְלֹ֥א נָמֽוּת SPויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שם ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות
4МТוְאֶת בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא שָׁלַ֥ח יַעֲקֹ֖ב אֶת אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן SPואת בנימים אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון
6МТוְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה SPויוסף הוא השליט על הארץ והוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה
7МТוַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר אֹֽכֶל SPוירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל
9МТוַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם SPויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם
11МТכֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים SPכלנו בני איש אחד אנחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים
12МТוַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת SPויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות
14МТוַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם SPויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם
15МТבְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם תֵּצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה
16МТשִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֮ וְיִקַּ֣ח אֶת אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם SPשלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם ויאמרו לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת
17МТוַיֶּאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל מִשְׁמָ֖ר שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים 4Q9[יאסף] [אתם] [אל] [משמר] [ימים]
18МТוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת הָאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא SPויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא
19МТאִם כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם וְאַתֶּם֙ לְכ֣וּ הָבִ֔יאוּ שֶׁ֖בֶר רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶֽם SPאם כנים אתם אחיכם האחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו והביאו את שבר רעבון בתיכם 4Q9[אתם] אחיכם [האחד] יאסר ב [משמרכם] ואתם [לכו] [רעבון] בתיכם
20МТוְאֶת אֲחִיכֶ֤ם הַקָּטֹן֙ תָּבִ֣יאוּ אֵלַ֔י וְיֵאָמְנ֥וּ דִבְרֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵֽן SPואת אחיכם הקטן תביאון אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותון ויעשו כן 4Q9[ואת] אחיכם [תביאו] אלי [ויאמנו] לא [תמותו] [ויעשו] כן
21МТוַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים אֲנַחְנוּ֮ עַל אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת SPויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה עלינו כל הצרה הזאת 4Q9ויאמרו [איש] אל אחיו [אבל] [אשמים] אנחנו על אחינו אשר [ראינו] צרת [נפשו] [בהתחננו] [אלינו] על [כן] [באה] אלינו הצרה [זאת]
22МТוַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם לֵאמֹ֛ר אַל תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ SPויען ראובן אתם לאמר הלוא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתים וגם דמו הנה נדרש 4Q9ו אתם [ראובן] אליכם ל [תחטאו] [בילד]
24МТוַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ וַיָּ֤שָׁב אֲלֵהֶם֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיִּקַּ֤ח מֵֽאִתָּם֙ אֶת שִׁמְע֔וֹן וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם SPויסב מעליהם ויבך וישב אליהם וידבר אליהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם
25МТוַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת כְּלֵיהֶם֮ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן SPויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב את כספיהם איש על שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן
27МТוַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ SPויפתח אחד את שקו לתת מספה לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו
28МТוַיֹּ֤אמֶר אֶל אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּֽחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ SPויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה הוא באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש על אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו
29МТוַיָּבֹ֛אוּ אֶל יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר SPויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגדו לו את כל הקרות אתם לאמר
32МТשְׁנֵים עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן SPשנים עשר אחים אנחנו בני אבינו והאחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען
35МТוַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה אִ֥ישׁ צְרוֹר כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ SPויהיו הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם הם ואביהם וייראו
36МТוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה SPויאמר אליהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימים תקחו עלי היו כלנה
38МТוַיֹּ֕אמֶר לֹֽא יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה SPויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאלה 4Q9ויאמר נשאר [וקראהו] אסון בדרך [יגון] שאלה