Бытие, глава 31
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַיִּשְׁמַ֗ע אֶת דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה SPוישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה
2МТוַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם SPוירא יעקב את פני לבן והנה אינם עמו כתמול שלשום
3МТוַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ SPויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבתיך ואל מולדתך ואהיה עמך
5МТוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי SPויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי אינם אלי כתמול שלשום ואלהי אבי היה עמדי
6МТוְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת אֲבִיכֶֽן SPואתין ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן
7МТוַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי SPואביכן התל בי ויחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו יהוה להריע עמדי
8МТאִם כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים SPאם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקודים ואם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקודים
9МТוַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן לִֽי SPויצל יהוה את מקנה אביכן ויתן לי
10МТוַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים SPויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני ואראה בחלום והנה העתודים העלים על הצאן עקודים נקודים וברודים
12МТוַיֹּ֗אמֶר שָׂא נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ SPויאמר שא נא עיניך וראה את כל העתודים העלים על הצאן עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך
13МТאָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ SPאנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה ואשר נדרת לי שם נדר ועתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך
15МТהֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם אָכ֖וֹל אֶת כַּסְפֵּֽנוּ SPהלוא כנכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכל את כספנו
16МТכִּ֣י כָל הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה SPכי כל העשר אשר הציל יהוה מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אליך אלהים עשה
17МТוַיָּ֖קָם יַעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת בָּנָ֥יו וְאֶת נָשָׁ֖יו עַל הַגְּמַלִּֽים SPויקם יעקב וישא את נשיו ואת בניו על הגמלים
18МТוַיִּנְהַ֣ג אֶת כָּל מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן SPוינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען
19МТוְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ SPולבן הלך לגוז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה
20МТוַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא SPויגנב יעקב את לב לבן הארמי עד בלתי הגיד לו כי ברח הוא
24МТוַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י בַּחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן תְּדַבֵּ֥ר עִֽם יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד רָֽע SPויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע
26МТוַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב SPויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנותי כשביות חרב
27МТלָ֤מָּה נַחְבֵּ֙אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹא הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר SPלמה נחבת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה בשרים בתף ובכנר
28МТוְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּֽ עֲשֽׂוֹ SPולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי עתה הסכלת עשות
29МТיֶשׁ לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵֽאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִֽם יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד רָֽע SPיש לאל ידי לעשות עמך רע ואלהי אביך אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע
30МТוְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת אֱלֹהָֽי SPועתה הלך הלכת כי נכסף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי
31МТוַיַּ֥עַן יַעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן תִּגְזֹ֥ל אֶת בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵעִמִּֽי SPויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותך מעמי
33МТוַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹ֥הֶל יַעֲקֹ֣ב וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל SPויבא לבן ויחפש באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי השפחות ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל
34МТוְרָחֵ֞ל לָקְחָ֣ה אֶת הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת כָּל הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא SPורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא
35МТוַתֹּ֣אמֶר אֶל אָבִ֗יהָ אַל יִ֙חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת הַתְּרָפִֽים SPותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך הנשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים
36МТוַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי SPויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי
37МТכִּֽי מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַ֗י מַה מָּצָ֙אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵי בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ SPוכי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו
38МТזֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי SPזה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו אילי צאנך לא אכלתי
39МТטְרֵפָה֙ לֹא הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה SPטרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי גנובת יום וגנובת לילה
40МТהָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי SPהייתי ביום אכלני חרף וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני
41МТזֶה לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֮ בְּבֵיתֶךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּחֲלֵ֥ף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים SPזה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים
42МТלוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת עָנְיִ֞י וְאֶת יְגִ֧יַע כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ SPלו לא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגע כפי ראה אלהים והוכיח אמש
43МТוַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ SPויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנותי מה אעשה לאלה היום או לבניהם אשר ילדו
45МТוַיִּקַּ֥ח יַעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה SPויקח יעקב אבן וירמה מצבה
47МТוַיִּקְרָא ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָׂהֲדוּתָ֑א וְיַֽעֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד SPויקרא לו לבן יגר שהדותה ויעקב קרא לו גל עד
48МТוַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל כֵּ֥ן קָרָֽא שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד SPויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גל עד
49МТוְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהוָ֖ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ SPוהמצבה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו
50МТאִם תְּעַנֶּ֣ה אֶת בְּנֹתַ֗י וְאִם תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ SPאם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך
51МТוַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ SPויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יראת ביני ובינך
53МТאֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק SPאלהי אברהם ואלהי נחור ישפט ביננו אלהי אברהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק