Бытие, глава 30
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל יַעֲקֹב֙ הָֽבָה לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי SPותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
2МТוַיִּֽחַר אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי בָֽטֶן SPויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממעיך פרי בטן
6МТוַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן לִ֖י בֵּ֑ן עַל כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן SPותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקולי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן
8МТוַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים נִפְתַּ֛לְתִּי עִם אֲחֹתִ֖י גַּם יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי SPותאמר רחל נפתלי אלהים נפתלתי עם אחותי וגם יכלתי ותקרא את שמו נפתלי
11МТוַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת שְׁמ֖וֹ גָּֽד SPותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד Кетивותאמר לאה בגד גד ותקרא את שמו גד
14МТוַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל לֵאָ֔ה תְּנִי נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ SPוילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודי בניך
15МТוַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ SPותאמר לה המעט קחתיך את אישי ולקחתי גם את דודי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמיך הלילה תחת דודי בניך
16МТוַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא SPויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא הלילה כי שכר שכרתיך בדודי בני וישכב עמה בלילה ההוא
18МТוַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר SPותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא את שמו יששכר
20МТוַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים אֹתִי֮ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן SPותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולן
25МТוַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי SPויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ואל ארצי
29МТוַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי SPויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקניך אתי
31МТוַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לֹא תִתֶּן לִ֣י מְא֔וּמָה אִם תַּֽעֲשֶׂה לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר SPויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי את הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר
32МТאֶֽעֱבֹ֨ר בְּכָל צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל שֶׂ֣ה נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל שֶׂה חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי SPאעבר בכל צאנך היום הסיר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקוד בעזים והיה שכרי
33МТוְעָֽנְתָה בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי תָב֥וֹא עַל שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּֽעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי SPוענתה בי צדקתי ביום מחר כי יבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי
34МТוַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ SPויאמר לבן והן לא יהיה כדבריך
35МТוַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד בָּנָֽיו SPויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים ואת כל העזים הנקודות והטלואת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו
36МТוַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת SPוישם דרך שלשת ימים בינם ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת ויאמר מלאך אלהים אל יעקב בחלום ויאמר יעקב ויאמר הנני ויאמר שא נא עיניך וראה את כל העתודים העלים על הצאן עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה ואשר נדרת לי שם נדר ועתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ אביך ואטיב עמך
37МТוַיִּֽקַּֽח ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעֶרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל הַמַּקְלֽוֹת SPויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות
38МТוַיַּצֵּ֗ג אֶת הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת SPויצג את המקלות אשר פצל ברחטים בהשקות המים אשר תבאנה הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאנה לשתות
39МТוַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים SPויחמנה הצאן על המקלות ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלאים
40МТוְהַכְּשָׂבִים֮ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל עָקֹ֛ד וְכָל ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל צֹ֥אן לָבָֽן SPוהכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן איל עקוד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן
41МТוְהָיָ֗ה בְּכָל יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת SPויהי בכל יחם הצאן המקשרות ישים יעקב את המקלות לעיני הצאן ברחטים ליחמנה במקלות
42МТוּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב SPובהעטיף הצאן לא ישים והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב
43МТוַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים SPויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות עבדים וגמלים וחמרים