Бытие, глава 34
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ SPותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב להראות בבנות הארץ 4Q6ותצא דינה בת לאה [ילדה] ליעקב [לראות] בפנות הארץ
2МТוַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ
3МТוַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ SPותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר אל לב הנערה
4МТוַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַֽח לִ֛י אֶת הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה SPויאמר שכם אל אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה
5МТוְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד בֹּאָֽם SPויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה וחריש יעקב עד באם
9МТוְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ לָ֔נוּ וְאֶת בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם
10МТוְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵֽאָחֲז֖וּ בָּֽהּ SPואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו סחרו ואחזו בה
12МТהַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ לִ֥י אֶת הַֽנַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה SPהרבו עלי מהר מאד ומתנה ואתן כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנערה לאשה
13МТוַיַּעֲנ֨וּ בְנֵֽי יַעֲקֹ֜ב אֶת שְׁכֶ֨ם וְאֶת חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם SPויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמאו את דינה אחותם
14МТוַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר ל֣וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ SPויאמרו אליהם לא נוכל לעשות את הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו
15МТאַךְ בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל זָכָֽר SPאך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר
16МТוְנָתַ֤נּוּ אֶת בְּנֹתֵ֙ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד SPונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו כעם אחד
17МТוְאִם לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ
18МТוַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן חֲמֽוֹר SPוייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בנו
19МТוְלֹֽא אֵחַ֤ר הַנַּ֙עַר֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת יַעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו 4Q1ולא [אחר] [הוא] נכבד מכל בית אביו
21МТהָאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵשְׁב֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת בְּנֹתָם֙ נִקַּֽח לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם SPהאנשים האלה שלמים הם אתנו ישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבות ידים לפניהם את בנותם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם
22МТאַךְ בְּ֠זֹאת יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֙נוּ֙ כָּל זָכָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים SPאך בזאת יאותו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים
23МТמִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכָל בְּהֶמְתָּ֔ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ SPמקניהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאות להם וישבו אתנו
27МТבְּנֵ֣י יַעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם SPובני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם
29МТוְאֶת כָּל חֵילָ֤ם וְאֶת כָּל טַפָּם֙ וְאֶת נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת SPואת כל חילם ואת טפם ואת נשיהם שבו ויבזו את כל אשר בבית
30МТוַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל שִׁמְע֣וֹן וְאֶל לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי SPויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאשני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי Mur1כנעני ובפרזי ואני מתי מספר [ונאספו] והכוני ונשמדתי אני וביתי
31МТוַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת אֲחוֹתֵֽנוּ SPויאמרו הך זונה יעשו את אחותנו