Бытие, глава 38
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה SPויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה
3МТוַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת שְׁמ֖וֹ עֵֽר SPותהר ותלד בן ותקרא את שמו ער
5МТוַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ SPותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה ויהי בכזבה בלדתה אתו
10МТוַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם אֹתֽוֹ SPוירע בעיני יהוה את אשר עשה וימת גם אתו
12МТוַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מָת בַּת שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל גֹּֽזֲזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה SPוירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל אל גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה
13МТוַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ SPויגד לתמר כלתו לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגוז צאנו
14МТוַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה SPותסר בגדי אלמנותה מעליה ותתכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתע עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה
16МТוַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה תִּתֶּן לִּ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי SPויט אליה אל הדרך ויאמר הבא נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו היא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי
18МТוַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽעֵרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן לָּךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן לָּ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ SPויאמר מה הערבון אשר אתן ליך ותאמר חתימך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו
21МТוַיִּשְׁאַ֞ל אֶת אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָעֵינַ֖יִם עַל הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹא הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה SPוישאל את אנשי המקום לאמר איה הקדשה ההיא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה
23МТוַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּֽקַּֽח לָ֔הּ פֶּ֖ן נִהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֙חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ SPויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי את הגדי הזה ואתה לא מצאתה
24МТוַיְהִ֣י כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף SPויהי כמשלשת חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנים ויאמר יהודה הוציאה ותשרף
25МТהִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה SPהיא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתים והפתיל והמטה האלה
27МТוַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ SPויהי בעת לדתה והנה תאמים בבטנה
28МТוַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִאשֹׁנָֽה SPויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראישון
29МТוַיְהִ֣י כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ SPויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עלינו פרץ ותקרא את שמו פרץ
30МТוְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח SPואחרי כן יצא אחיו אשר על ידו השני ותקרא שמו זרח