Бытие, глава 19
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר סְדֹ֑ם וַיַּרְא לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה SPויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחוי אפים ארצה
2МТוַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין SPויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחב נלין
4МТטֶרֶם֮ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד זָקֵ֑ן כָּל הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה SPטרם ישכבו אנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה
5МТוַיִּקְרְא֤וּ אֶל לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם SPויקראו אל לוט ויאמרו אליו איה האנושים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדע אתם
6МТוַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו SPויצא אליהם לוט הפתח והדלת סגרו אחריו
7МТוַיֹּאמַ֑ר אַל נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ
8МТהִנֵּה נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי עַל כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי SPהנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש הוציא נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האלה אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי
9МТוַיֹּאמְר֣וּ גֶּשׁ הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת SPויאמרו גשה הלאה ויאמרו אחד בא לגור וישפט גם שפט עתה נריע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת
10МТוַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ SPוישלחו האנושים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו
12МТוַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן הַמָּקֽוֹם SPויאמרו המלאכים אל לוט עוד מי לך פה חתן בניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוציא מן המקום הזה
13МТכִּֽי מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי גָֽדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ SPכי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה להשחיתה
15МТוּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֹ֥ן הָעִֽיר SPוכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאות פן תספה בעון העיר
16МТוַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ וַיַּחֲזִ֨קוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר SPויתמהמה ויחזקו האנושים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויוציאהו ויניחהו מחוץ לעיר
17МТוַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל נַפְשֶׁ֔ךָ אַל תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן תִּסָּפֶֽה SPויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תבט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה
18МТוַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל נָ֖א אֲדֹנָֽי SPויאמר לוט אליהם אל נא אדני
20МТהִנֵּה נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣יא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי SPהנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער אמלט נא שמה הלוא מצער היא ותחיה נפשי
22МТמַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם הָעִ֖יר צֽוֹעַר SPמהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באכה שמה על כן קרא שם העיר צער
25МТוַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה SPויהפך את הערים האלה ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה
26МТוַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח SPותבט אשתו מאחריו ותהי נצב מלח
28МТוַיַּשְׁקֵ֗ף עַל פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל כָּל פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן SPוישקף על פני סדם ועמרה ועל פני כל הארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן
29МТוַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט SPויהי בהשחית אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך האפכה בהפכו את הערים אשר ישב בהן לוט
30МТוַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו SPויעל לוט מצער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצער וישב במערה הוא ושתי בנתיו עמו
32МТלְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע SPלכי נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע
33МТוַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת אָבִ֔יהָ וְלֹֽא יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקׄוּמָֽהּ SPותשקיהן את אביהן יין בלילה ההוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה
34МТוַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל הַצְּעִירָ֔ה הֵן שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע SPויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הנה שכבתי אמש את אבי נשקינו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע
35МТוַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ SPותשקיהן גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקומה
36МТוַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן SPותהרנה שתי בנות לוט מאביהן
37МТוַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי מוֹאָ֖ב עַד הַיּֽוֹם SPותלד הבכירה בן ותקרא את שמו מואב הוא אבי מואב עד היום
38МТוְהַצְּעִירָ֤ה גַם הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי עַמּ֖וֹן עַד הַיּֽוֹם SPוהצעירה גם היא ילדה בן ותקרא את שמו בנ עמי הוא אבי בני עמון עד היום