Бытие, глава 3
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן 4Q10ערום [יאמר] אל האשה האף הגן
3МТוּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן תְּמֻתֽוּן SPומפרי העץ הזה אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון
4МТוַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן SPויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון
6МТוַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל SPותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכלו
7МТוַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת SPותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמים הם ויתפארו עלי תאנה ויעשו להם חגרות
8МТוַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן SPוישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא אדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
10МТוַיֹּ֕אמֶר אֶת קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא SPויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא
11МТוַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ SPויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
12МТוַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה לִּ֥י מִן הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל SPויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל
13МТוַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל SPויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשיתי ותאמר האשה הנחש השיני ואכל
14МТוַיֹּאמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים אֶֽל הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכָּל הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ 1Q1[עשית] זאת ארור [אתה] כול [ימי]
16МТאֶֽל הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל בָּֽךְ SPואל האשה אמר הרבה ארבה עצבוניך והריוניך בעצבון תלדי בנים ואל אישיך תשוקתיך והוא ימשל ביך
19МТבְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב SPבזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפרך תשוב
20МТוַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל חָֽי SPויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי
21МТוַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם SPויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כיתנות עור וילבשם
22МТוַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה פֶּן יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם SPויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם
24МТוַיְגָ֖רֶשׁ אֶת הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן עֵ֜דֶן אֶת הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים SPויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת לחט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים