Бытие, глава 29
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי קֶֽדֶם SPוישא יעקב רגליו וילך ארץ בני קדם
2МТוַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל פִּ֥י הַבְּאֵֽר SPוירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים ואבן גדלה על פי הבאר
3МТוְנֶאֶסְפוּ שָׁ֣מָּה כָל הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת הָאֶ֛בֶן עַל פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ SPונאספו שם כל הרעים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה
7МТוַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ SPויאמר להם הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו
8МТוַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן SPויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל הרעים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן
9МТעוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל בָּ֗אָה עִם הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא SPעודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא
11МТוַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ SPוישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך
13МТוַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת שֵׁ֣מַע יַעֲקֹ֣ב בֶּן אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה SPויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה
19МТוַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֤וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי SPויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שב עמדי
21МТוַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ SPויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבוא אליה
23МТוַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ SPויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה יעקב
24МТוַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה SPויתן לבן את זלפה שפחתו ללאה בתו לשפחה
25МТוַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל לָבָ֗ן מַה זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי SPויהי בבקר והנה היא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלוא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני
26МТוַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה SPויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה
27МТמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם אֶת זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת SPמלא שבע זאת ואתן לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות
32МТוַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי SPותהר לאה ותלד בן ותקרא את שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי
33МТוַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן לִ֖י גַּם אֶת זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן SPותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא את שמו שמעון
34МТוַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל כֵּ֥ן קָרָֽא שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי SPותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קראה שמו לוי