Бытие, глава 37
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן SPוישב יעקב בארץ מגרי אביו בארץ כנען
2МТאֵ֣לֶּה תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן שְׁבַֽע עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל אֲבִיהֶֽם SPאלה תולדת יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם
3МТוְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת יוֹסֵף֙ מִכָּל בָּנָ֔יו כִּֽי בֶן זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים SPוישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ויעש לו כיתנת פסים
4МТוַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם SPויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל בניו וישנאו אתו ולא יכלו דבריו לשלום
5МТוַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ SPויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אתו
7МТוְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי SPוהנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבנה אלמתיכם ותשתחוינה לאלמתי
8МТוַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל דְּבָרָֽיו SPויאמרו לו אחיו המלוך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו ויוסיפו עוד שנא אתו על חלמיו ועל דבריו
10МТוַיְסַפֵּ֣ר אֶל אָבִיו֮ וְאֶל אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה SPויספר לאביו ולאחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
13МТוַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי SPויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לך ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני
14МТוַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה SPויאמר לו לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
15МТוַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה תְּבַקֵּֽשׁ SPוימצאהו האיש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש
16МТוַיֹּ֕אמֶר אֶת אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים SPויאמר את אחי אני מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים
17МТוַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן SPויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתים אמרים נלכה דותינה וילך יוסף אחרי אחיו וימצאם בדותין
18МТוַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ SPויראו אתו מרחק בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
19МТוַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא SPויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלז בא
20МТוְעַתָּ֣ה לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו SPועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתו ונראה מה יהיה חלמתיו
21МТוַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ SPוישמע ראובן ויצלו מידם ויאמר לא נכנו נפש
22МТוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם רְאוּבֵן֮ אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל תִּשְׁלְחוּ ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל אָבִֽיו SPויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו
23МТוַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת יוֹסֵף֙ אֶת כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו SPויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשטו את יוסף את כיתנתו את כיתנת הפסים אשר עליו
24МТוַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם SPויקחו וישלכו אתו הבור והבור ריק אין בו מים
25МТוַיֵּשְׁבוּ֮ לֶֽאֱכָל לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה SPוישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולוט הלכים להוריד מצרימה
27МТלְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל תְּהִי ב֔וֹ כִּֽי אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו SPלכו נמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהיה בו כי אחינו ובשרנו הוא וישמעו אחיו
28МТוַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת יוֹסֵף֙ מִן הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה 4Q5[ימשכו] ויעלו את יוסף מן [ימכרו] [יוסף] [מצרימה]
29МТוַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָֽיו
30МТוַיָּ֥שָׁב אֶל אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי בָֽא SPוישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני הנה אני בא
31МТוַיִּקְח֖וּ אֶת כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם SPויקחו את כיתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכיתנת בדם
32МТוַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם לֹֽא SPוישלחו את כיתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכיתנת בנך היא אם לא
33МТוַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף SPויכרה ויאמר כיתנת בני היא חיה רעה אכלתו טרף טרף יוסף
35МТוַיָּקֻמוּ֩ כָל בָּנָ֨יו וְכָל בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי אֵרֵ֧ד אֶל בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו SPויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד על בני אבל שאלה ויבך אתו אביו
36МТוְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים SPוהמדינים מכרו את יוסף מצרימה לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים