Исход, глава 22
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
2МТאִם בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים SPאם במחתרת ימצא הגנב והכהו ומת אין לו דם
3МТאִם זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ SPאם זרחה השמש עליו דם לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו
4МТאִֽם הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד חֲמ֛וֹר עַד שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם SPאם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה עד כל בהמה חיים אחד שנים ישלם
5МТכִּ֤י יַבְעֶר אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת בְּעִיר֔וֹ וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם SPוכי יבעיר איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר שלם ישלם משדהו כתבואתה ואם כל השדה יבעה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם Кетивכי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם
6МТכִּֽי תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת הַבְּעֵרָֽה SPכי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או שדה שלם ישלם המבעיר את הבעירה
7МТכִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם SPוכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר ונגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ושלם אחד שנים
8МТאִם לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל הַבַּ֖יִת אֶל הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ SPואם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו
9МТעַֽל כָּל דְּבַר פֶּ֡שַׁע עַל שׁ֡וֹר עַל חֲ֠מוֹר עַל שֶׂ֨ה עַל שַׂלְמָ֜ה עַל כָּל אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ SPעל כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שמלה על כל האבדה אשר יאמר כי הוא זה עד יהוה יבוא דבר שניהם אשר ירשיענו האלהים ישלם אחד שנים לרעהו
10МТכִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ שׁ֥וֹר אוֹ שֶׂ֛ה וְכָל בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ נִשְׁבַּ֥ר אוֹ נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה SPוכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה או כל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה
11МТשְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם SPשבועת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם
12МТוְאִם גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו SPאם גנב יגנב מעמו ושלם לבעליו
13МТאִם טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם SPאם טרף יטרף יביא עד הטרפה ולא ישלם
15МТאִם בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ SPאם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא ובא בשכרו
16МТוְכִֽי יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה 2Q3[יפתה] [איש] עמה [מהור]
17МТאִם מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת SPואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולות
20МТזֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ
21МТוְגֵ֥ר לֹא תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם SPוגר לא תונו ולא תלחצו כי גרים הייתם בארץ מצרים
22МТכָּל אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן
23МТאִם עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ SPכי אם ענה תענו אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו
24МТוְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים SPוחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים
25МТאִם כֶּ֣סֶף תַּלְוֶ֣ה אֶת עַמִּ֗י אֶת הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ SPאם כסף תלוה את עמי את עני עמך לא תהיה לו כנשא לא תשימנו עליו נשך 4Q22אם כסף תלוה את [עמי] [את] עני עמכה לא תהיה עליו נשך
26МТאִם חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ SPאם חבל תחבל את שמלת רעך עד בא השמש תשיבנה לו 4Q22אם [חבל] [תחבול] שלמת רעך עד [בא] לו
27МТכִּ֣י הִ֤וא כְסוּתוֹ֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי חַנּ֥וּן אָֽנִי SPכי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אנכי 4Q22כי [היא] היא שמלתו לעורו במה כי יצעק אלי [חנון] אני
29МТמְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן לִּֽי SPמליתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי
30МТכֵּֽן תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ לִֽי SPכן תעשה לשורך ולצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתננו לי 4Q22כן תעשה [לשורך] ימים [שמיני] תתנו
31МТוְאַנְשֵׁי קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ SPואנשי קדש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו השליך תשליכו אתו