Числа, глава 5
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
1МТוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר
2МТצַ֚ו אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וִֽישַׁלְּחוּ֙ מִן הַֽמַּחֲנֶ֔ה כָּל צָר֖וּעַ וְכָל זָ֑ב וְכֹ֖ל טָמֵ֥א לָנָֽפֶשׁ SPצוי את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש
3МТמִזָּכָ֤ר עַד נְקֵבָה֙ תְּשַׁלֵּ֔חוּ אֶל מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה תְּשַׁלְּח֑וּם וְלֹ֤א יְטַמְּאוּ֙ אֶת מַ֣חֲנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֥ן בְּתוֹכָֽם SPמזכר ועד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם 4Q23מזכר ו חוץ למחנה [תשלחום] [מחניהם] אשר
4МТוַיַּֽעֲשׂוּ כֵן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְשַׁלְּח֣וּ אוֹתָ֔ם אֶל מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל SPויעשו כן בני ישראל וישלחו אתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו בני ישראל
5МТוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר
6МТדַּבֵּר֮ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אִ֣ישׁ אֽוֹ אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַעֲשׂוּ֙ מִכָּל חַטֹּ֣את הָֽאָדָ֔ם לִמְעֹ֥ל מַ֖עַל בַּיהוָ֑ה וְאָֽשְׁמָ֖ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִֽוא SPדבר אל בני ישראל לאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההיא
7МТוְהִתְוַדּ֗וּ אֶֽת חַטָּאתָם֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ֒ וְהֵשִׁ֤יב אֶת אֲשָׁמוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁת֖וֹ יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו וְנָתַ֕ן לַאֲשֶׁ֖ר אָשַׁ֥ם לֽוֹ 4Q23[והתודו] [ראשו] [חמישתו]
8МТוְאִם אֵ֨ין לָאִ֜ישׁ גֹּאֵ֗ל לְהָשִׁ֤יב הָאָשָׁם֙ אֵלָ֔יו הָאָשָׁ֛ם הַמּוּשָׁ֥ב לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יְכַפֶּר בּ֖וֹ עָלָֽיו SPואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו
10МТוְאִ֥ישׁ אֶת קֳדָשָׁ֖יו ל֣וֹ יִהְי֑וּ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר יִתֵּ֥ן לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה SPואיש את קדשיו לו יהיה ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה
12МТדַּבֵּר֙ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל SPדבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל
13МТוְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮ שִׁכְבַת זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה SPושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והיא לא נתפשה
14МТוְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה SPועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה
15МТוְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ֮ אֶל הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֹֽן SPוהביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי מנחת קנאת היא מנחת זכרון מזכרת עון
16МТוְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ הַכֹּהֵ֑ן וְהֶֽעֱמִדָ֖הּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה SPוהקריב אתה הכהן והעמידה לפני יהוה
17МТוְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדֹשִׁ֖ים בִּכְלִי חָ֑רֶשׂ וּמִן הֶֽעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל הַמָּֽיִם SPולקח הכהן מים קדישים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים
18МТוְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִֽים SPוהעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת היא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים
19МТוְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל הָֽאִשָּׁה֙ אִם לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרֲרִ֖ים הָאֵֽלֶּה SPוהשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתיך ואם לא שטית טמאה תחת אישיך הנקי ממי המרים המאררים האלה
20МТוְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת שְׁכָבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ SPואת כי שטית תחת אישיך וכי נטמאת ויתן איש ביך את שכבתו מבלעדי אישיך
21МТוְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת הָֽאִשָּׁה֮ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהוָ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהוָ֤ה אֶת יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה SPוהשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אתיך לאלה ולשבועה בתוך עמיך בתת יהוה את ירכיך נפלת ואת בטניך צבא
22МТוּ֠בָאוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָרְרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָמְרָ֥ה הָאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן אָמֵֽן SPובאו המים המאררים האלה במעיך לצבת בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן
23МТוְ֠כָתַב אֶת הָאָלֹ֥ת הָאֵ֛לֶּה הַכֹּהֵ֖ן בַּסֵּ֑פֶר וּמָחָ֖ה אֶל מֵ֥י הַמָּרִֽים SPוכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים
26МТוְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן הַמִּנְחָה֙ אֶת אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת הָאִשָּׁ֖ה אֶת הַמָּֽיִם SPוהרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים
27МТוְהִשְׁקָ֣הּ אֶת הַמַּ֗יִם וְהָיְתָ֣ה אִֽם נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרֲרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָיְתָ֧ה הָאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ SPוהשקה את המים והיה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה
28МТוְאִם לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע SPואם לא נטמאה האשה וטהרה היא ונקתה ונזרעה זרע
31МТוְנִקָּ֥ה הָאִ֖ישׁ מֵעָוֹ֑ן וְהָאִשָּׁ֣ה הַהִ֔וא תִּשָּׂ֖א אֶת עֲוֹנָֽהּ SPונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה