Левит, глава 22
Нажмите на слово — откроется его разбор: чтение, значение, номер Стронга и грамматическая форма. Номер стиха ведёт в подстрочный перевод; наведите на него мышь — стих покажется здесь же.
2МТדַּבֵּ֨ר אֶֽל אַהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה SPדבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני יהוה
3МТאֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל אִ֣ישׁ אֲשֶׁר יִקְרַ֣ב מִכָּל זַרְעֲכֶ֗ם אֶל הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה SPאמר אליהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני יהוה 1Q3[דרתיכם] [כל] איש אשר [אשר] [יקדישו] בני [ישראל] לפני [אני]
5МТאוֹ אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ SPאו איש אשר יגע בכל שרץ טמא אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו
6МТנֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע בּ֔וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד הָעָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם SPנפש אשר תגע בו וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים
8МТנְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה בָ֑הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה SPנבלה וטרפה לא יאכלו לטמאה בה אני יהוה
9МТוְשָׁמְר֣וּ אֶת מִשְׁמַרְתִּ֗י וְלֹֽא יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם 4Q24[משמרתי] ו חטא [ומתו] בו כי [יחללהו] אני יהוה מקדשם
11МТוְכֹהֵ֗ן כִּֽי יִקְנֶ֥ה נֶ֙פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ SPוכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו וילידי ביתו הם יאכלו בלחמו 4Q24וכהן כי יקנה נפש קנין כספו [הוא] [יאכל] בו [ילידי] ביתו הם יאכלו בלחמו
12МТוּבַת כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל SPובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל 4Q24לאיש זר היא בתרומת הקדשים [לא] תאכל
13МТוּבַת כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל זָ֖ר לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ SPובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו 4Q24בת כהן כי תהיה [אלמנה] לה [ושבה] אל בית אביה [כנעריה] מלחם אביה תאכל וכל זר לא [יאכל]
14МТוְאִ֕ישׁ כִּֽי יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת הַקֹּֽדֶשׁ SPואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישתו עליו ונתן לכהן את הקדש
15МТוְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר יָרִ֖ימוּ לַיהוָֽה SPולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו ליהוה 4Q24ולא [יחללו] ישראל את [אשר] ירימו ל
16МТוְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֹ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת קָדְשֵׁיהֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם SPוהשיאו אתם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם
18МТדַּבֵּ֨ר אֶֽל אַהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן הַגֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל נִדְרֵיהֶם֙ וּלְכָל נִדְבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר יַקְרִ֥יבוּ לַיהוָ֖ה לְעֹלָֽה SPדבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבתם אשר יקריבו ליהוה לעלה 4Q24דבר אהרן ואל בניו ואל כל [בני] [ישראל] [אמרת] איש איש מבית ישראל [ומן] הגר הגר [בישראל] אשר יקריב או לכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה
19МТלִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים SPלרצונכם תמים זכר בבקר או בכשבים או בעזים 4Q24[לרצנכם] [תמים] זכר בבקר כשבים ובעזים
20МТכֹּ֛ל אֲשֶׁר בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם 4Q24כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכה
21МТוְאִ֗ישׁ כִּֽי יַקְרִ֤יב זֶֽבַח שְׁלָמִים֙ לַיהוָ֔ה לְפַלֵּא נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה בּֽוֹ SPואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או נדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון וכל מום לא יהיה בו 4Q24ואיש כי יקריב זבח שלמים [ליהוה] לפלא נדר או בנדבה בבקר או [צאן] תמים יהיה [לרצון] [כל] מום לא יהיה בו 11Q1ו [שלמימ] יהוה [נדר] לנדבה או בבקר ובצאנ [תמימ] רצונ כל מומ לא י היה בו
22МТעַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ חָר֣וּץ אֽוֹ יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה 4Q24עורת או שבר או חרוץ או יבלת [או] [ילפת] או מרוח [אשך] לא תקריבו אשה ליהוה ואשה לא תתנו מהם [המזבח] 11Q1עורת או שבר או חרוצ או ילפת או גרב או יבלת לא תקרבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהמ על המזבח ליהוה
23МТוְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה SPושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשו אתו ולנדר לא ירצה 4Q24ושה [שרוא] [שרוע] [וקלוט] נדבה תעשו אתו ולנדר לא ירצה 11Q1ושור ושה שרו ע וקלוט נדבה תעשו אתו ולנדר לא ירצה
24МТוּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ 4Q24ו כרות לא [יהוה] [ובארצכם] לא תעשו 11Q1ומעוכ וכתות ונתוק ו כרות לא תקריבו אלה ליהוה ובארצכמ לא תעשו
25МТוּמִיַּ֣ד בֶּן נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם SPומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחיתים בהם מום בם לא ירצו לכם 4Q24ו בן [נכר] [לחם] אלהיכם מכל מום [בם] 11Q1ומיד בנ נכר לא ת קריבו את לחמ אלהיכמ מכל אלה כי משחתימ המ מומ במ לא ירצו
26МТוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר
28МТוְשׁ֖וֹר אוֹ שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד SPושור ושה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד
29МТוְכִֽי תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ SPוכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצונכם תזבחהו
31МТוּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה SPושמרתם את מצותי ועשיתם אתם
32МТוְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם SPולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשם
33МТהַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה SPהמוצא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה 4Q24אתכם מארץ [מצרים] [היות] [לכם]